כל גורי היונקים נולדים עם האנזים לקטאז, שתפקידו לפרק את הלקטוז - סוכר החלב. עם תום גיל הינקות, כמות האנזים יורדת, לעתים עד כדי כך שהיכולת לפרק לקטוז נפגעת. היכולת להמשיך ולייצר את האנזים תלויה במספר גורמים, בפרט בתורשה. בקבוצות אתניות הכוללות בתזונתן מוצרי חלב באופן מסורתי, רוב האנשים ממשיכים לייצר לקטאז גם בבגרותם.
לעומת זאת, בקהילות בהן מוצרי חלב לא היו חלק מן התזונה המסורתית, חסר בלקטאז בפרטים בוגרים הוא נפוץ מאוד.
אנשים שיכולתם לפרק לקטוז ירדה אך לא נעלמה לחלוטין, יכולים במקרים רבים לצרוך מוצרי חלב מוחמצים (יוגורט, לבנה, שמנת חמוצה), וכן גבינה צהובה וחמאה - שתכולת הלקטוז שלהם נמוכה יותר - ללא תופעות לוואי. ניסיון לצרוך כל אחד מן המזונות הללו בצורה מבוקרת יסייע לכל אחד להעריך נכונה את יכולתו לסבול לקטוז.
אפשרות נוספת היא צריכת חלב דל לקטוז - חלב מעובד שהלקטוז בו פורק למרכיביו, הסוכרים הפשוטים גלוקוז וגלקטוז. חלב כזה הוא גם מתוק יותר מחלב רגיל (בשל העלייה בתכולת הגלוקוז), ולכן הוספה של חלב כזה לקפה של הבוקר עשויה לתת מספיק מתיקות כדי לבטל את הצורך בהמתקה נוספת.
בניגוד לאמונה רווחת, חלב עיזים וכבשים אינו דל יותר בלקטוז מחלב פרה. כל סוגי החלב הללו מכילים בין 4% ל- 5% לקטוז. הדיווחים על כך שחלב עיזים או כבשים נוחים יותר לעיכול מבחינת אנשים מסוימים, מקורם ככל הנראה בהרכב החלבון השונה של חלב עיזים וכבשים לעומת חלב פרה, ולא בלקטוז.
לסיכום, אמנם מוצרי חלב הם מקור מצוין לסידן וחלבון בעל ערך ביולוגי גבוה, אך הם אינם חלק הכרחי בתפריט. ניתן בהחלט להרכיב תפריט בריא, מזין ומספק גם ללא מוצרי חלב מכל סוג שהוא. ישנם עמים רבים ברחבי העולם שכלל לא צרכו חלב ומוצריו ונהנו מבריאות מעולה לאורך ההיסטוריה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה