סוכר חום או דבש? סוכר קנים אורגני או סירופ אגאבה, או אולי דווקא מולאסה? סוכר לבן זה פאסה, כולנו כבר יודעים שהוא מזיק לבריאות, אבל האם האלטרנטיבות הטבעיות\אורגניות\לא מעובדות - שגם יקרות הרבה יותר, ולפעמים גם קשות להשגה - אכן עדיפות? ואם כן, במה כדאי לבחור כדי להמתיק את הקפה של הבוקר או את העוגה של שבת?
יש לזכור שכל הסוכרים - ובמאמר זה, לא נדון בממתיקים דלי קלוריות, כגון סטיביה וסוכרלוז - מנוצלים על ידי גופנו בתהליך מטבולי זהה פחות או יותר. אנו לא נועדנו לצרוך סוכרים מרוכזים בכמויות גדולות, בין אם מדובר בסוכר לבן, דבש, סילאן או פירות יבשים. אכן, לאורך רוב ההיסטוריה האנושית סוכר, על כל צורותיו, היה יקר יחסית ולא זמין על בסיס קבוע למרבית האוכלוסייה. התפתחות תעשיית המזון וזיקוק הסוכר הפכו את הקערה על פיה, והיום סוכר וסירופים עתירי פרוקטוז נצרכים בכמויות חסרות תקדים - דבר היוצר אסון מטבולי של ממש בגופנו.
עליית המודעות לבריאות היא דבר מבורך. אולם, יש לזכור שגם סוכר לא מעובד הוא עדיין סוכר. פעם אחת שאלה אותי מישהי האם תמרים מסוג מג'הול נחשבים לחטיף בריא. כאשר עניתי בחיוב, היא שאלה אותי האם חמש-עשרה יחידות הן כמות סבירה לאכול בפעם אחת, שהרי זה "טבעי"...
רציתי לעשות קצת סדר בדברים ולהשוות באופן יחסי את ערכיהם התזונתיים של סוכרים שונים: בפרט, בדקתי את הנתונים לגבי סוכר לבן, סוכר חום, סוכר מייפל, סירופ אגאבה, מולאסה ודבש. השתמשתי במאגר המידע של ה-USDA, והתוצאות לפניכם.
מבחינה קלורית אין הבדל משמעותי. כל הקלוריות מגיעות מסוכרים פשוטים. גם כמויות הויטמינים והסיבים התזונתיים הן זניחות בכל הממתיקים, ולכן לא נכללו בטבלה.
הממצא היחיד בעל שונות משמעותית היה תכולת המינרלים בסוכרים השונים. סוכר לבן, כידוע, הוא מוצר מזוקק וחף מכל שריד של ערך תזונתי מוסף - אך כפי שניתן לראות בטבלה, סוכר חום אינו יותר טוב. למעשה, סוכר חום הוא בדרך כלל פשוט סוכר לבן שהעניקו לו צבע באמצעות הוספת מעט מולאסה (תוצר זיקוק של קנה הסוכר).
גם סירופ האגאבה, הפופולרי כל כך בקרב שוחרי בריאות רבים, אינו מציע ערך מוסף של תכולת מינרלים. תכולת המינרלים בדבש גבוהה מעט יותר, אך לא בצורה משמעותית - אם כי יש לזכור שהרכב הדבש מושפע מן הצמחים מהם נאסף הצוף, וככלל, דבש כהה עשיר יותר במינרלים מאשר הדבש הבהיר שאנו פוגשים לרוב על מדפי החנויות.
מבין הממתיקים מבוססי-הסוכר שבדקתי, שני היחידים שהינם בעלי תכולה משמעותית של מינרלים הם מולאסה (במקום הראשון ללא תחרות) וסוכר מייפל. החסרון של המולאסה העשירה במינרלים הוא הטעם האופייני והחזק שלה, שלא ערב לחיכו של כל אחד.
פעם מכרה אחת אמרה לי: "אני מודעת לנושא הבריאות, אצלנו בבית אוכלים שפע של פירות, ירקות ודגנים מלאים - אך כאשר אני מכינה עוגת שמרים לשבת, אני משתמשת במרגרינה וסוכר לבן. למה? כי ככה זה יוצא יותר טעים, וממילא זה משהו שאני מכינה בשביל הטעם, לא בשביל הבריאות." עוגה מתוקה לעולם לא תהיה מזון בריאות, אז אם אתם מתוסכלים מכך שהעוגה על בסיס קמח מלא, ממותקת בסילאן תמרים אורגני, פשוט לא מצליחה - עשו שינוי בחשיבה. אל תנסו להפוך את הממתקים לבריאים, אלא צרכו מהם פחות. חיתכו את העוגה לפרוסות קטנות יותר, ויחד איתן הגישו לשולחן פירות חתוכים ומסודרים בצורה נאה.
אם אתם יכולים לשתות את התה שלכם בלי להמתיקו כלל, מה טוב. אם אתם חייבים קצת מתוק - כפית מולאסה או כפית סירופ מייפל טהור עדיפים, כמובן, על כפית סוכר לבן, אך אם מוסיפים עוד שתי כפיות כי הרי "זה טבעי ועשיר במינרלים" - פספסנו את הנקודה. הסוכרים הפשוטים והמרוכזים הללו אמורים להוות חלק זניח בלבד מהתזונה שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה